שפרינגר נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף.

התובעת תושבת קריית ביאליק, ילידת 1945.

עפ"י הנטען בכתב התביעה ובתצהיר מטעם התובעת, בבוקר יום 15/12/06 עת עברה התובעת במעבר החצייה שבצומת "מוצרט" בקריית ביאליק אשר בכביש הראשי קריות-חיפה, רגלה נתקלה בבור שהיה באספלט, ובעקבות כך איבדה את שיווי המשקל ונפלה על הכביש. כתוצאה מהנפילה נחבלה התובעת בפניה, בידה וברגלה (להלן – "האירוע").

התובעת טענה כי מדובר במפגע מסוכן שנתגלה בשטח המצוי בשליטתה ובאחריותה של הנתבעת.

לעומת זאת, הנתבעת הכחישה את עצם התרחשות האירוע ונסיבותיו. גם בכתב ההגנה וגם בתצהיר של נציגתה טענה הנתבעת כי היא עורכת סיורים תכופים לגילוי מפגעים בשטחים המצויים באחריותה, ומכל מקום בבדיקה שנערכה בשטח לאחר קבלת כתב התביעה, לא נתגלה במעבר החצייה המפגע הנטען ואף לא מפגע אחר.

כמו כן, צרפה הנתבעת דוחות הסיור המתייחסים לתקופה שמיום האירוע ועד לסוף חודש דצמבר 2006, וגם בהם אין כל רישום לגבי קיומו של מפגע כלשהו במקום הנטען.

בדיון שהתקיים היום העידו התובעת ובתה, וכן נציגת הנתבעת, הגב' שושנה שורץ, אשר כיהנה באותם זמנים כמנהלת אזור נצרת והקריות.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני בדעה כי יש לקבל את התביעה.

אפתח ואומר, כי עדותה של התובעת נתמכה בתמונות שמתעדות לטענתה את המפגע במעבר החצייה. לעומת זאת, נציגת הנתבעת לא הכחישה טענה זו בתצהירה, לא טענה דבר כנגד תמונות אלה, ולא העלתה כל הסתייגות באשר לזיהוי המקום על פיהן. לפיכך, אני מקבלת את התמונות כראיה שמשקפת קיומו של מפגע בתקופה הרלוונטית ובמקום הרלוונטי.

השאלה, אם מדובר בבור של ממש, או שמא בקילוף אספלט שאינו מקים אחריות כלשהי בנזיקין - כפי שטענה נציגת הנתבעת - גם היא יכולה לקבל מענה מתוך התמונות עצמן ומתוך עדותה של התובעת. מעיון בתמונות ניכר, כי מדובר ביותר מאשר קילוף אספלט בלבד, ובכל מקרה המפגע היה עמוק דיו כדי לגרום לרגלה של התובעת להיכנס לתוכו פנימה, ולגרום על ידי כך לערעור שיווי משקלה.

כעת מתעוררת שאלה אחרת והיא, אם הבור היה קיים ביום האירוע, הכיצד ניתן להסביר שברישומים של הנתבעת מאותו חודש וגם בבדיקה ויזואלית מאוחרת יותר שנערכה עם קבלת כתב התביעה – לא התגלה ממצא כלשהו לגבי קיומו של הבור?

לשאלה זו ניתן למצוא מענה מתוך עדותה של נציגת הנתבעת אשר העידה, כי הבדיקות השוטפות נעשות ע"י נסיעה ברכב, וכי לא מן הנמנע שהרשות המקומית תיקנה את המפגע בשל הימצאותו בשטח הבנוי שלה.

סיכומו של דבר, אני מקבלת את גרסתה של התובעת לגבי נסיבות התרחשות האירוע וקובעת, כי הנתבעת נושאת באחריות לנזקים שנגרמו לה. יחד עם זאת, אני סבורה כי יש מקום להשית על התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 10%.

לעניין הנזק, התובעת טופלה במסגרת קופת חולים ואובחנה כסובלת משפשופים ופצעים בברך ובכף היד. כמו כן, נפצעה התובעת באזור העין והגבה מאחר שהמשקפיים נשברו בעת הנפילה וגרמו לפציעתה.

התובעת נבדקה שוב בקופת חולים כששה חודשים אחרי האירוע כשהיא מתלוננת על סחרחורות.

על פי התמונות שצורפו לתצהיר התובעת, ניתן להתרשם כי התובעת סבלה מהמטומה ונפיחות באזור עין שמאל, וכן בפגיעה בברך שמאל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי מכלול ראשי הנזק, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ש"ח בניכוי רשלנות תורמת בשיעור של 10%, ובסה"כ:, 9,000 ש"ח.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% והחזר אגרה ששולמה.

פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו, אחרת יישאו הסכומים שפסקתי הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.